קרקרים מהירים ללא קמח

כמה מהירים? עד כדי כך שתוך שעה תוכלו להכין, לאפות לאכול ולרוץ לחבק את סטיץ’.

תעצרו רגע ותנשמו עמוק. נכון שעד שקראתם את המשפט הזה שכחתם לנשום עמוק ולמלא את הריאות בכל האוויר שהן יכולות להכיל? סביר להניח שאם אתם לא מורים ליוגה התשובה היא ‘כן’. יכול להיות שלאחרונה גם שכחתם להתרגש ולהתמלא בשמחה משבלול שראיתם ביום הראשון של החורף מוציא מחושים ויוצא לרילוקיישן מהענף שבילה עליו על הקיץ אל האדמה הלחה, או מבועות סבון, או מריח של כביסה שמתייבשת ברוח, או מאין ספור דברים שיש סביבכם והם משמחים, קיימים, לא מוצגים בפרסומות, לא מצריכים נסיעה לשום מקום ולא עולים כסף. ואם שכחתם להתרגש, אולי גם שכחתם שאפשר להביע אהבה עם משהו קטן שלא קשור לעטיפות של זהב או לגיהוץ משוגע של כרטיס אשראי.

הריכוז שלי הלך ונשאב אל שיחה בין שתי נשים. וזה לא שבחרתי לטרחן כאן מילים רוחניקיות מהסוג שמעורר בי חוסר סבלנות מוחלט. זה הרגע הזה שהיה היום בסופר כשחיכיתי לתורי בקופה. ביד אחת החזקתי שש שקיות קטנות שבתוך כל אחת מהן זרעים שיהיו בקרוב קרקרים כפריים מפנקים. הריכוז שלי הלך ונשאב אל שיחה בין שתי נשים שעמדו מאחורי וחלקו האחת עם השניה את בעיות הפרווה שיש לכלבי הפומרניאן הגזעיים שלהם, ואת התסכול על כך שגידול כלב שעלה עשרת אלפים שקלים כרוך בהוצאות גדולות לווטרינר ולתערוכות כלבים.

חשבתי על השטות האכזרית שברכישת כלבים גזעיים, תהיתי מה היה קורה אם שתי הנשים היו יודעות מה עובר על הכלבות שממליטות את הגורים האלו והופכות למפעל חי ואומלל שמכניס כסף לבעליו חסר הלב. ואז בלי שום קשר הגיוני חזר אלי צלול וחד זכרון בוקר אחד מעבר לים. שישי גשום אחד כשקרני שמש דחפו הצידה את העננים הילד האינדיאני שלי שכבר מזמן לא ילד, ישב מולי ואכל ירקות טריים שאסף לצלחת מבר ארוחת הבוקר של בית המלון.

חיפשתי במהירות של מאתיים קמ”ש את המילים הנכונות המדויקות לומר אחרי מסע שחזרנו ממנו שעות קודם לכן. ארטילריה של מחשבות וחוויות שעדיין לא הספיקו להתקפל אל מדפי הלב והמוח, לא נתנו לי באותו בוקר למצוא את המילים הנכונות, אבל גם כשמצאתי אותן הם לא התחברו למשפטים. הסתכלתי על כפות הידיים שלו שפעם לפני יותר משני עשורים היו שמנמנות ומנוקדות בגומה מעל כל אצבע, ועכשיו הן ידי גבר חזקות ורגישות שמפליאות לנגן על פסנתר, וכל מה שהצלחתי להגיד לו שזה שאני אוהבת אותו ושמחה שהוא בחר להיוולד לי, והזכרתי לו שעות צהריים של יום שישי חורפי אחד לפני שנים כשקרני שמש דחפו הצידה את העננים ויצאנו שלושתנו, הוא האינדיאנית ואני אל השביל הרטוב לחפש פרחי מקור חסידה ולראות איך הזרעים שלה מתברגים בחום של השמש. מה שהם לא ידעו באותו שישי גשום ושמשי גם יחד, הוא שהיו לי אז סיבות בגודל של דינוזאור לפחד מהעתיד, אבל המדרכות שנצצו בשמש וזרעי מקור החסידה שהתלפפו על הסוודרים שלהם היו התגשמות השמחה והאופטימיות.

הודעה קולית שצבעה את העולם באור אופטימי וכלב אחד שנכנס ישר ללב וכאילו מישהו או משהו מלמעלה מושך בחוטים ומארגן תפאורה וסאונד למחשבות שלי, שני דברים קרו בזמן שנכנסתי הביתה כששלושת הכלבים קיבלו את פני בשמחה שלא תלויה בדבר. הדבר הראשון הוא האינדיאני שעומד להתגורר עם שאהבה נפשו ושאהבה נפשי לא פחות, שהשאיר לי הודעה קולית מהסוג שצובע את העולם כולו בגוון האופטימי ביותר שקיים,. הדבר השני שהתרחש היה פוסט של עמותת אס או אס עם תמונתו של סטיץ’, כלב שנמסר מביתו, שמראה עיניו מצלק את הלב, וסיפור הבובה שהוא לא נפרד ממנו ממלא את אותה צלקת באהבה ורצון לרוץ מהר ככל האפשר ולאמץ אותו אל חייכם ואל לבכם.

ואם נדמה לכם שכלב בוגר לא כיף לאמץ, אתם טועים טעות גדולה, ההוכחה לכך היא סופי בת הארבע עשרה וחצי שהצטרפה אל שני הכלבים הוותיקים שלנו רק לפני שנה ומכונה בביתנו הסבתא סופי. האהבה שהיא מפזרת בנדיבות והלבבות שהיא מחממת בכל רגע נתון שווים הרבה יותר מכל גור גזעי אחר.

ובכלל רציתי לשתף אתכם במתכון לקרקרים הכי טעימים בעולם, שהומצאו בשיטת הניסוי והתהיה אחרי אותו מסע שהחזיר אותי טבעונית אל אותם חיים שמחים. אבל לפני הכל תקפצו לראות את סטיץ’, תוכלו לקרוא עליו ממש כאן.
ומובטח לכם שאם תאמצו אותו לא רק תזכו בצנצנת מלאת קרקרים, גם תקבלו הדרכה סבלנית שתעזור לכם להפוך את תהליך האימוץ לקל ומפנק.

עכשיו לקרקרים הכי טעימים פריכים, ממכרים ומשמחים את הבטן שאכלתם אי פעם

מה צריך:
– 150 גר’ זרעי חמנייה
– 150 גר’ זרעי דלעת
– 200 גר’ אגוזי מלך
– 150 גר’ זרעי פשתן
– 150 גר’ שומשום
– 200 גר’ קוואקר
– 3 כפות שמן זית
– כף נדיבה מלח
– 2 כפות סילאן
– מעט פלפל שחור
– כפית פפריקה מתוקה
– 2 כוסות מים

מה עושים:
– מחממים תנור ל 180מעלות בתכנית טורבו.
– פורסים נייר אפייה בשתי תבניות של תנור ומשמנים אותם בתרסיס שמן.
– טוחנים את כל המרכיבים היבשים טחינה גסה. מוסיפים שמן זית, סילאן מים ותבלינים.
– בכל תבנית משטחים חצי מכמות העיסה ומפזרים מעל מעט שומשום , זרעי פשתן או גם וגם.
– אופים למשך 15 דקות.
– מוציאים וחותכים באמצעות סכין חד או גלגלת למלבנים.
– מחזירים לתנור לחמש עזרה דקות נוספות.
ומתמכרים.

הקרקרים האלו נשמרים טריים ופריכים בקופסה סגורה לפחות ארבעה ימים.

כמה דברים חשובים:
– הקרקרים האלו עלולים לאבד למחרת האפיה את אישיותם בגלל שאינם מכילים קמח. חימום מהיר בתנור יחזיר אותם לרמת קריספיות מושלמת
– העיסה צריכה להיות רכה אבל לא מימית, כזו שמזכירה בלילה של עוגה בחושה.
– אפשר וכדאי לגוון עם זרעי קימל, קצח או כוסברה. מניסיון זה יוצא נפלא נפלא ואם אני אכתוב עוד נפלא אחד אני אשמע כמו מרתה סטיוארט וזה מביך.
– תחשבו מחשבות שמחות על כל מי שעומד לאכול את הקרקרים האלו. אתם כבר יודעים למה, מבטיחה לכם שזה לא רק יוצא יותר טעים, אתם תראו טוב יותר אחרי מחשבות כאלו.

אהבתם? שתפו את חבריכם!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי גם זה יעניין אותך..

אנדרדוג במובן המנצח

גשם וסופת רעמים העירו אותי הבוקר הישר אל זיכרון ילדות מתוק: הייתי בת חמש כשעמדתי יחפה בסלון ביתו של סבא שלי, והצמדתי את האף לחלון,

על חלונות והשתקפויות

הפעם הראשונה שהבנתי את מהותם של החלונות  ושל ההשתקפויות הייתה כשהייתי בת חמש. ישבנו כל ילדי הגן על שטיח והקשבנו לסיפור שהקריאה הגננת. לחישה נעימה

סילבסטריזם

ביום האחרון של השנה שיחקו מאות שחפים עם הרוח המשוגעת שהשתוללה מעל ומתחת לגשר קארל. נצמדתי אל מעקה האבן הקפוא ליד הפסל השני, פתחתי את

בחירתה של סופי

כלבה קשישה עם שינים מצחיקות שגדלו לכיוונים חריגים, אוזן אחת זקורה ושניה צונחת, שיער שיבה סביב האף והעיניים ומבט שפילח לי את הלב והבטן הסתכלה

רולדת פרג כמעט כמו בבודפסט

סוף ספטמבר. בארץ הדבר היחיד שמעיד על כך שעכשיו סתיו הוא לוח השנה, בבודפשט כמו במזרח אירופה כולה, מעידים על כך העננים שצובעים את הכל