ביום האחרון של השנה שיחקו מאות שחפים עם הרוח המשוגעת שהשתוללה מעל ומתחת לגשר קארל. נצמדתי אל מעקה האבן הקפוא ליד הפסל השני, פתחתי את המצלמה ולא הזזתי ממנה את העיניים כדי לא להפסיד שנייה מהרגע בו קרן אחת של שמש פלשה דרך שמיכת העננים הכבדים וצבעה בצבעים עזים את הבתים והצריחים בשילוב של אור וחושך שמתרחש רק בשניות שלפני הגשם.

בפעם הראשונה שהגעתי לפראג ראיתי מאותו מקום בדיוק ליד הפסל השני, בבואת שחף רוקדת בתוך אדווה מעגלית שיצרו נתזי מים ליד שברי סכר ישן. ביום ההוא לפני למעלה מעשור הבנתי שרגע כזה שמשלב כל כך הרבה מצבים חולפים ויוצר מראה שלם, הוא הבטחה לקיומו של קסם שלעולם לא נגמר גם אם שניה אחר כך אדוות המים נעלמה והשחף שהשתקף בה המשיך לדרכו.

בכל הפעמים הבאות שחזרתי לצ’כיה חזרתי אל הפסל השני שעל הגשר עם המצלמה שמזמן הפכה לעוד איבר בגופי, ובכל פעם התרחש אותו קסם בדיוק כדי ללמד אותי שכל הזמני יכול להיות קבוע וכל הקבוע זמני.

על רקע העיר שנצבעה כחול עמוק וחורפי ריחפו פתיתי שלג בין המוני האנשים שבאו לחגוג את השנה החדשה.

בליל שפות, מוסיקה וריח אלכוהול פיזרו את המסך הבלתי נראה שהפריד ביני ובין העולם בזמן שבהיתי בעיר דרך מצלמה. עכשיו יכולתי להרגיש ולהתרגש עם המוני האנשים שבא לחגוג את השנה החדשה, ועם האיש שחולק איתי את אהבתו ואת חייו שכיסה עם כף ידו ברגע המדויק את אצבעותיי הקפואות שהחזיקו במצלמה.

שלוש שעות מאוחר יותר על גג המלון שחגג את סילבסטר כהלכתו עמדנו שנינו מעט שתויים עם כל החוגגים והבטנו לשמים שהנביטו פטריות זיקוקים עצומות. קיבלתי את השנה החדשה בתהייה האם כמוני גם שאר אנשיי הגג שולחים עכשיו תודות לשנה שעזבה ומשאלות לזו שנכנסת.

אהבתם? שתפו את חבריכם!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

אולי גם זה יעניין אותך..

אנדרדוג במובן המנצח

גשם וסופת רעמים העירו אותי הבוקר הישר אל זיכרון ילדות מתוק: הייתי בת חמש כשעמדתי יחפה בסלון ביתו של סבא שלי, והצמדתי את האף לחלון,

על חלונות והשתקפויות

הפעם הראשונה שהבנתי את מהותם של החלונות  ושל ההשתקפויות הייתה כשהייתי בת חמש. ישבנו כל ילדי הגן על שטיח והקשבנו לסיפור שהקריאה הגננת. לחישה נעימה

בחירתה של סופי

כלבה קשישה עם שינים מצחיקות שגדלו לכיוונים חריגים, אוזן אחת זקורה ושניה צונחת, שיער שיבה סביב האף והעיניים ומבט שפילח לי את הלב והבטן הסתכלה

רולדת פרג כמעט כמו בבודפסט

סוף ספטמבר. בארץ הדבר היחיד שמעיד על כך שעכשיו סתיו הוא לוח השנה, בבודפשט כמו במזרח אירופה כולה, מעידים על כך העננים שצובעים את הכל

מרק סלק בסגנון בורשט

 אם זה היה תלוי בי, היה חורף כל השנה , כל יום, כל היום. העולם היה מפולטר קבוע בצבעי חורף רכים, ריח של גשם ואדמה