כלבה קשישה עם שינים מצחיקות שגדלו לכיוונים חריגים, אוזן אחת זקורה ושניה צונחת, שיער שיבה סביב האף והעיניים ומבט שפילח לי את הלב והבטן הסתכלה עלי דרך הפיד של פייסבוק וגרמה לי להרים טלפון לעמותה שאני מעריכה יותר מכל ולהודיע להם שסופי תצטרף למשפחה שלנו. לא לאמנה. לנצח.

הבעלים הקודם של סופי קשר אותה יומיים קודם לגדר מתחם האימוץ של אס או אס ביום בו המתחם לא פעיל, השאיר לה את המיטה שלה כמו מזכרת איומה מבית נוראי אך מוכר שגדלה בו שלוש עשרה שנים ונטש אותה.

סופי הצטרפה אלינו לפני שנתיים וחצי והפכה לחלק חשוב ונפלא ממשפחה שכוללת ילדים-שלה, ילדים-שלו, חתולה קשישה, כלב טוב לב וכלבה מעורבת שאומצה גם היא אחרי שננטשה ברחובות שדרות.

שנתיים עברו מרגע שסופי הגיעה אלינו ועד שהראתה לנו בדרכה המדליקה שהיא כבר מוכנה לישון ליד ארתור וגולדה, ולא רוצה יותר לישון בפינה מרוחקת כפי שהתעקשה כשהצטרפה אלינו.

סופי בת החמש עשרה וחצי מקבלת היום תרופות לטיפול באי ספיקת הלב הטוב שלה, ועל אף גילה המופלג והעובדה שהיא כבר לא שומעת ולא רואה טוב, היא מדלקת בשמחה ומחלקת נשיקות כשמזמינים אותה ואת שני הכלבים הוותיקים לצאת לטיול.

לא תמיד אני מצליחה להדחיק את המחשבה על כך שגם ביום בו ננטשה היא רקדה ושמחה ליד דלת ביתו של האיש הנאלח שגידל ונטש אותה ועל הכלבה הקטנטנה הזו שישבה והתבוננה בו מתרחק אחר שקשר אותה לגדר והמתינה לו במבט נואש, בסביבה רועשת ולא מוכרת, מבוהלת וכאובה עד שאיבדה את הכרתה. אבל השינה הרגועה שלה במיטה הרכה שמונחת ליד המיטה שלי, מחממת לי את הלב. הא כבר לא נבהלת כשאני מכסה אותה בלילות קרים ומישירה אלי מבט חכם כשאני מזכירה לה כל ערב שאני אוהבת אותה אהבת עולם ואשמור עליה שמחה אהובה כל חייה.

ועוד דבר קטן:
סלח לי אבי כי חטאתי ואני חוטאת בכל פעם שאני חושבת על המפלצת שנטש אותה ומייחלת שיחווה יום אחד את האימה העלבון והצער שחוותה סופי ביום שהוא נטש אותה.

השבב של סופי העיד על כך שגדלה 13 שנה עם אותו בעלים בכפר סבא שהעניק לה את השם שולה, והוא עצמו איך לומר לחלוטין לא ראוי היות מוגדר כבן -אדם (גם לא להקרא אדם, והנה סימן דרך נוסף) תמסרו לו את זה אם אתם מכירים אותו.

אהבתם? שתפו את חבריכם!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

אולי גם זה יעניין אותך..

אנדרדוג במובן המנצח

גשם וסופת רעמים העירו אותי הבוקר הישר אל זיכרון ילדות מתוק: הייתי בת חמש כשעמדתי יחפה בסלון ביתו של סבא שלי, והצמדתי את האף לחלון,

על חלונות והשתקפויות

הפעם הראשונה שהבנתי את מהותם של החלונות  ושל ההשתקפויות הייתה כשהייתי בת חמש. ישבנו כל ילדי הגן על שטיח והקשבנו לסיפור שהקריאה הגננת. לחישה נעימה

סילבסטריזם

ביום האחרון של השנה שיחקו מאות שחפים עם הרוח המשוגעת שהשתוללה מעל ומתחת לגשר קארל. נצמדתי אל מעקה האבן הקפוא ליד הפסל השני, פתחתי את

רולדת פרג כמעט כמו בבודפסט

סוף ספטמבר. בארץ הדבר היחיד שמעיד על כך שעכשיו סתיו הוא לוח השנה, בבודפשט כמו במזרח אירופה כולה, מעידים על כך העננים שצובעים את הכל

מרק סלק בסגנון בורשט

 אם זה היה תלוי בי, היה חורף כל השנה , כל יום, כל היום. העולם היה מפולטר קבוע בצבעי חורף רכים, ריח של גשם ואדמה